<h1>התרומה סימן ק"ל</h1>
<h2>דף סז:</h2>
תנן אמר כתבו גט לאשתו ואחזו קורדייקו' וא' אל תכתבו גט לאשתי אין בדבריו אחרונים כלום. ובגמ' ר"ל אמר כותבין ונותנין לאלתר בחליו. דהא קתני אין בדבריו אחרונים דלכי מתסי לא בעי מהדר לאמלוכי ביה. ר"ל מדמי ליה לישן דכותבין. ור' יוחנן מדמה ליה לשוטה דשוטה לא סמייה בידיה והאי סמייה בידיה. בשרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא ורבי יוחנן אמר לישן לא דמי דישן מחוסר מעשה אבל האי לא מחוסר מעשה. מכאן אומר רבי' יצחק בר"ש שהכותב גט לשכיב מרע יזהר שלא יתקלקל בחליו בשעת כתיבה דפעמים שאין בדעתו והוי כמו מטורף ואין יודע מה מדבר ובין למר ובין למר לא דמי לישן וגם לא סמייה בידיה והוי פעמים שוטה ופעמים חלי'. ועל הגוסס כבר שלח הר' יואל מנונא אל מורי רבי' כי גוסס שמדבר בטוב וגם דעתו מיושבת אין יכול ליתן את הגט דחשוב כמת. ומביא ראיה מפרק יש נוחלין (ב"ב ק"כ ע"ב). ולר"מ דאמר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי בנכסי' שנפלו כשהוא גוסס. ופר"ח שאינו יכול להקנות' במתנה דכיון דרוב גוססין למיתה הרי הוא חשוב כמת וא"כ כמו שאינו יכול ליתן גט. והתנן ריש אהלו' (פ"א) ובמס' שמחות הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו נוחל ומנחיל זקוק ליבם ופוטר. היינו דוקא מילי דאתי ממילא אבל עשייתו ומתנתו וגטו אינו כלו'. והא דתנן פרק כל הגט (גיטין כ"ח ע"ב) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו בחזק' שהוא קיים. וקאמר לא שנו אלא בחולה דרוב חולה לחיים. אבל בגוסס שרוב גוססים למיתה לא. משמע דווקא כשהניחו חולה גוסס חיישי' שמא מת כשיתננו לאשה. אבל אם חי עדיין כשר. לא היא כך היא הפי'. אבל אם קודם שהיה גוסס נתן לשליח הגט וקודם שנסע השליח הניחו גוסס לא יתננו בחזקת דאולי יתרפא כמו רוב חולי' שמתרפאין אלא רוב גוססין למיתה ולא נתרפא. ואפי' עדיין גוסס וחי בשעת נתינה אין גט. אבל רבי' שמואל מ"כ פי' בנכסים שנפלו כשהוא גוסס שאינו יכול לדבר אין לו כח ליתן. משמע הא אם יש לו כח לדבר וליתן מתנתו מתנה. והיה קשה לו על פי' זה א"כ אמאי נקט גוסס אפי' חולה או בריא כיון שאינו יכול לדבר אין במקחו ובמתנתו כלום כדתנן נשתתק ואמר כתבו גט לאשתי כו'. ותניא כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותם למשאות ומתנות. לכך תפס לו פר"ח עיקר. והשיב לו מו' רבי' הקדוש גוסס כיון שמדבר בטוב ודעתו מיושב עליו שפיר נותן גט ואין ספק בדבר שהרי שנינו פרק מי שאחזו (שם ע' ע"ב) ופרק בתר' דיבמות (ק"כ ע"ב) שחט בו שני' או רוב שנים ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו והרי כאן כולם מתים ואפי' הכי מועיל הגט כ"ש גוסס שמעוטן חיים. וכן מגוייד בצומ' גידין וצלוב כותבין גט בדבורם אע"פ שרובן למיתה. אלמא כל זמן שהוא חי ומדבר בטוב הוי גטו גט ואין חשוב כמת וכן תניא פ"ק דערובין גוסס נודר ומעריך. ואמאי מי עדיף אמירתו ממסירתו להדיוט. אלא ודאי מתנתו וגיטו מועילי'. וכן נמי מוכח ההיא דהניחו גוסס דאי עדיין חי בשעת נתינה והוא גוסס שמועיל הגט אלא דחיישי' שמא כבר מת. וההיא דנפלו לו נכסי' כשהוא גוסס מיירי דאינו יכול לדבר כמו שפי' שמואל והא דלא נקט חולה או בריא שנשתתק משום דנקט מלתא דפסיקא. דסתם גוסס אינו יכול לדבר. ועוד חולה שנשתתק מסתמא יתרפא וישתפה ואז יועיל מתנתו וא"כ קרא דיכיר למה לי. וגם רבי' חננאל שפי' נמי נפלו כשהוא גוסס אז אינו יכול לקנותם לפי שחשוב שרוב גוססין למיתה לא רצה לומר אלא בשביל שאינו יכול לדבר ואין דעתו מיושבת. אבל אם מדבר בטוב ומיושב דעתו מתנתו וגיטו מועילין בטוב.
<h2>דף עג.</h2>
תנן פרק מי שאחזו לא תתיחד אלא בפני עדים ואפי' בפני עבד חוץ משפחתו מפני שלבו גס בה. דכיון שהגט אינו נגמר עדיין עד שימות הוה ליה גט ישן, ותנן פרק הזורק (גיטין ע"ט ע"ב) ב"ש אומר' פוטר את [אשתו] (הגט) [בגט] ישן. וב"ה אוסרין. והלכה כב"ה. כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה גט קודם ולא נגמרו הגירושין. ואם גירשה בגט ישן הגט פסול ולא תנשא לכתחלה. ואמנם כל אדם שגירש אשתו בגט גמור וכש' לא יתייחד עמה. ושלהי פ"ב דכתובות (כ"ח ע"א) אמר המגרש אשתו לא תנשא בשכנותו. ולזה ממנה בנכסי אביה אינה נפרעת אלא ע"י אחר ואי אתו לדינא לקמן לא מזקיקנא ליה אלא נוקי שלוחא בינייהו. ותניא באבל רבתי היא מס' שמחות במה ד"א שנתגרשה מן הנשואין. אבל נתגרש' מן הארוסין נפרעת ע"י עצמה מפני שאי' לבו גס בה ואינה מכרת בקריצותיו וברמיזותיו.
